החלטה בתיק ב"ש 3748/07

א. ההליך

1.       בהחלטתי מיום  8.10.2007 קיבלתי בקשת המבקשת, והורתי להאריך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק פ' 6150/07.

2.       המשיב הגיש ערר על החלטתי לבית המשפט העליון (בש"פ 8477/07), ובמהלך הדיון בערר הגיעו הצדדים להסכמה, שעניינו של המשיב יוחזר לשולחני, על מנת שיוזמן תסקיר משירות המבחן, "ותבחן חלופת מעצר נוספת, במסגרתה המפקחים יהיו אנשים נטולי עבר פלילי".

          בהחלטת בית המשפט העליון נרשמה אף הבהרת ב"כ המבקשת, כי הסכמתה לקבלת תסקיר המעצר,  "אין בה כדי לשנות מעמדתה בדבר הצורך במעצר המבקש עד תום ההליכים".

3.       בתאריך 29.10.2007 הונח לפני תסקיר המעצר, ועתה, לאחר ששקלתי התסקיר וטענות באי כוח הצדדים, הנני בא ליתן החלטתי.

ב. כתב האישום

4.       בכתב האישום מיוחסות למשיב עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 בצירוף סעיף 335(1). נטען בכתב האישום, כי המשיב משמש מזה מספר שנים כמאבטח בבית הספר התיכון האזורי בכפר קרע (ולפי מכתב מנהל בית הספר שהונח לפני, הוא "שומר ואחראי על השמירה בקרית חינוך כפר קרע במשרה מלאה"), ובתאריך 16.9.2007, בתום הלימודים, התפתח ויכוח בין המשיב ואחד מתלמידי בית הספר (להלן - " התלמיד"). נטען בכתב האישום, כי בתום הויכוח אמר המשיב לתלמיד: "חכה שהילדים ילכו הביתה אני אדע מה לעשות איתך".

          זמן קצר לאחר הויכוח בין המשיב והתלמיד, הגיע האוטובוס שהתלמיד היה אמור לנסוע בו לביתו, והתלמיד עלה עליו. המשיב עלה אף הוא על האוטובוס ודרש מהתלמיד כי ירד מהאוטובוס אך התלמיד סרב. סרובו של התלמיד לרדת מהאוטובוס לא עצר את המשיב מלבצע תוכניתו, והוא החל להכות את התלמיד ואף דקר אותו בגבו, מתחת לעצם השכם השמאלית, באמצעות מברג שהחזיק בידו.

          עוד נטען בכתב האישום, כי המשיב חדל מתקיפת התלמיד רק לאחר שנוכחים אחרים במקום הרחיקו אותו, ועוד נטען, כי כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו לתלמיד שלושה פצעי חדירה בבית החזה מצד שמאל, והתלמיד אושפז למשך חמישה ימים, במהלכם אף היה צורך לנקז את ריאתו השמאלית.

ג. ראיות לכאורה ועילת מעצר

5.       בהחלטתי מיום 8.10.2007, ולאחר שבחנתי את הראיות שנאספו במהלך החקירה (ולחלקן התייחסתי באופן מיוחד בהחלטתי), קבעתי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום. אזכיר, כי אף ב"כ המשיב טען אז, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב דקר את התלמיד דקירה אחת בלבד, ויתר הדקירות נעשו בידי אדם אחר.

6.       לא אחזור על סקירת הראיות במסגרת החלטתי זאת, שכן הדברים פורטו בהחלטתי מיום 8.10.2007. ואולם, נראה לי, כי יש חשיבות להתייחס דווקא להודעה שמסר נהג האוטובוס.

          נהג האוטובוס מסר, כי ראה את המשיב (אם כי תאר אותו כ"בחור") מגיע מכיוון שער בית הספר, וראה כי הוא "עצבני מאוד". נהג האוטובוס חש "שהמצב עומד להתחמם", ועל כן ניסה להרגיע את המשיב ולמנוע ממנו לעלות לאוטובוס, אך הדבר לא עלה בידו.

          אציין, כי לדברים אלה חשיבות לעניין הנדון בפני עתה, משום שהם משליכים באופן ישיר על יכולתו של המשיב לשלוט בעצמו, ולהציב עצמו בתוך מסגרת או גבולות שאדם אחר, בוגר ושפוי בדעתו, מבקש לשים בדרכו.

7.       בכל הנוגע לעילת המעצר, קבעתי בהחלטתי מיום 8.10.2007 (שם, בסעיף 7):

"מעשיו של המשיב מעידים על מסוכנותו, ואין צורך להזדקק במקרה זה לחזקת המסוכנות הקבועה בחוק. זאת ועוד, מעשיו של המשיב מקבלים משנה חומרה בשל הנסיבות הבאות:

  (א)   המשיב, כעולה ממכתבו של מנהל בית הספר, היה "אחראי על השמירה" בבית הספר. במילים אחרות, המשיב הוא האדם האחראי על הגנת שלומם ובטחונם של תלמידי בית הספר, והנה, המגן הופך לחרב. האדם שהיה צריך להגן על המתלונן בגופו, מפני מי שהיה מגיע לבית הספר כדי לדקור את המתלונן, הופך בעצמו לתוקף הדוקר את המתלונן.

  (ב)   המתלונן הוא תלמיד כתה י"ב וגילו כ- 17 שנים, והמשיב יליד שנת 1979 וגילו 28 שנים. מצופה היה שהמשיב, הן מפאת תפקידו, והן מפאת גילו המבוגר יותר, ידע לשלוט בעצמו. ואולם, נראה כי המשיב החליט לפגוע במתלונן בשל ויכוח של מה בכך, ולא היה כל מעצור שיעמוד בדרכו, ואף את המחסום האחרון שעמד בדרכו, נהג האוטובוס, הסיט הצדה."

על כן מצאתי כי קיימת עילה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.